מאז שאני זוכר את עצמי ניגנתי
בגיטרה. התחלתי לנגן כנער מתבגר בקיבוץ, כשלקחתי גיטרה
ישנה, שמצאתי באיזה מחסן והתחלתי לנגן לבד, בלי מורה ובלי
שיעורים. כבר למדתי על כמה כלי נגינה לפני כן ולא רציתי
להתחיל עם מורה וכל הסיפור הזה. הייתי יושב על המקלט (הינו
ישוב ספר שמופגז מהצד הירדני כל שני וחמישי)ומנגן לעצמי
ולירח. מה בדיוק ניגנתי אני לא יודע כי לא ידעתי אז כלום,
פשוט הייתי ממציא דברים ונותן לדברים לצאת החוצה. מה
שעניין אותי תמיד בנגינה ובמוזיקה היה לממש את עולם
הפנטזיה שלי וליצור מקום וסיפור מתוך הצלילים. יותר מאוחר
התחלתי ללמוד ובגיל שמונה עשרה, בחליבת לילה, שמעתי את פאט
מטיני והחוויה היתה כל כך חזקה, שעד היום אני זוכר אותה.
זה אולי מה שהביא אותי לג'אז ולכתיבה ולזה שתמיד יש לי את
הלהקה שלי. למדתי הרבה מאז ממורים שונים בכל העולם,
האקדמיה בירושלים וניו יורק והפכתי את המוזיקה למקצוע ואת
הגיטרה למרכז החיים. יש משהו בכלי הזה שהוא מעבר למוזיקה,
איזה פטיש שמשתלט על כל מי שמתעסק בזה. בשל ב מסויים הפכתי
גם את זה למרכז החיים שלי ויחד עם יוסי אנקרי התחלנו את פלייגיטר – אתר הגיטרות הישראלי
. לימדתי אינסוף תלמידים לגיטרה ובעיקר לגיטרה ג'אז,
הדרכתי הרכבים והעליתי אנשים צעירים וילדים על הבמה, לתת
להם את החוויה הזאת ששווה את החיים האלה, נגנתי
.באינסוף הרכבים, כתבתי והקלטתי
ועדיין זה בוער אצלי
אני יכול להגיד שמי שמתמסר לנגינה
ובעיקר לגיטרה יהיו לו חיים מעניינים
.במיוחד
| 
